פסק-דין בתיק עת"מ 18235-09-10

בפניי עתירה מנהלית, שהוגשה מטעם אלזואהרה מחמוד (להלן: "העותר") נגד שר הפנים (להלן: "המשיב 1"), מנהל האוכלוסין (להלן: "המשיב 2"), ונגד הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין (להלן: "המשיבה 3").

העותר מבקש להורות על ביטול החלטת המשיבים בדבר ביטול תושבותו במדינת ישראל, ובד בבד מבקש לחייב את המשיבים  להעניק לו תושבות קבע.

רקע עובדתי:

            העותר, יליד 1966, תושב בית לחם ברשות הפלסטינאית. העותר היה נשוי לחאולה אלזואהרה (להלן: "חאולה") תושבת הרשות הפלסטינאית, אשר ממנה התגרש ביום 13.10.1994, ולמחרת היום נשא אותה מחדש (ראה נספח א' לתגובת המשיבים לעתירה).

בהיות העותר עוסק כשכיר בחברת בניה באזור ירושלים, חיפה וטבריה, הכיר את הגב' אמאני אסמאעיל עבד אלראזק, תשובת נצרת (להלן: "אמאני"), וביום 18.3.95 נשא אמאני לאישה (ראה נספח ב' לעתירה).

ביום 15.7.1996 קיבל העותר תושבות קבע.

ביום 17.6.1998 התגרש העותר מאמאני (ראה נפסח ד' 1 ו- ד' 2 לעתירה).

ביום 22.7.1999 הגיש העותר בקשה להתאזרחות, אך בתאריך 18.12.01 סורבה בקשתו בשל מניעה ביטחונית.

ביום 18.5.2003 בוטל מעמד הקבע של העותר וזאת בעקבות החלטת משרד הפנים (המופנית ללשכות מנ"א) לפיה הוחלט לבטל את מעמדם של תושבי הקבע אשר קיבלו את מעמדם שלא במסגרת הליך מדורג, לאחר נישואיהם לאזרחים ישראלים ובהמשך גירושיהם מבני זוגם בחלוף מספר חודשים לאחר קבלת מעמד הקבע (ראה נספח ג' לתגובת המשיבים).

ביום 1.9.04 שיגר משרד הפנים תשובה לבא כוח העותר ומודיע לו כדלקמן: "מבדיקת תיקו של מרשך אנו למדים שאין לו מרכז חיים בישראל וכמוכן התגרש מהישראלית שבזכותה קבל מעמד קבע בישראל וחזר לחיות בבית לחם בשטחים. למרשך דרכון פלסטינאי בתוקף שישמש אותו ליציאה למכה ל"אלעומרה" הנ"ל עבר בתאריך 18/05/2003 ולא מופיע במרשם התושבים בישראל".

בעקבות החלטה זו של משרד הפנים הגיש העותר, ביום 20.10.04, עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"מ 1126/04) בה עתר להחזיר את תושבותו.

ביום 15.8.2005 התחתן העותר פעם נוספת לאזרחית ישראלית בשם אבו טיר אמל (להלן: "אמל"), וביום 15.3.06 התגרש העותר מאמל.

ביום 30.11.2005, הגיעו הצדדים לידי הסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין לפיו העניק משרד הפנים לעותר אשרה לשהייה מסוג א/5 למשך שנה, כשבתום שנה היה אמור לקבל תושבות קבע בכפוף להוכחת מרכז חיים בישראל ובהעדר מניעה פרטנית של גורמי הביטחון (ראה נספח ד' לתגובה). 

העותר פנה למשרד הפנים להנפקת תושבות קבע. העותר התייצב במשרד הפנים ביום 5.7.2010, ולאחר שימוע הוחלט על ביטול תושבותו של העותר. נימוקי ההחלטה פורטו במכתב נספח מ' לעתירה, בזו הלשון: " מעמד הקבע שקיבלת בתאריך 12/07/1996 באמצעות אחמ"ש (נישואין עם אזרחית ישראלית), נתקבל במרמה וזה בהסתמך על העובדות שנתקבלו לאחרונה, ע"י גורמים מוסמכים הסותרים את הצהרותיך ואת המסמכים שהמצאת לגבי מצבך האישי "גרוש", ע"פ המידע שברשותנו, הנך נשוי לגרושתך בשנית, כך שמדובר בנשואי ביגמיה. במשך השנים הצהרת שאין לך קשר עם הילדים שלך הנמצאים בחזקת גרושתך, וע"מ, דבר המעיד שמרכז חיים שלך ביו"ש ולא בישראל. מעמד הקבע אשר בוטל על ידינו והוענק לך מעמד ארעי א/5 במקומו ע"פי החלטת בית המשפט, הוענק לך בתנאי שתוכיח מרכז חיים עם אשתך האחרונה (תושבת ישראל), מיד לאחר קבלת המעמד התגרשת. הוזמנת על ידנו לעדכן את המצב האישי לגרוש, ולא ביצעת, הנך עדין מחזיק בתעודת זהות עם מצב אישי "נשוי" לתושבת הארץ, דבר נוגד לנוהלים. המסמכים שהמצאת להוכחת מרכז חיים שלך בארץ לא משכנעות. הוזמנת ללשכה בחודש מאי 2010..ואל הופעת...בקשתך לא אושרה ע"י גורמי הביטחון, "מרכז חים לא בארץ". יש התנגדות על ידי המשטרה מתאריך 22/09/2008, תיק מב"ד מתאריך 24/06/2004. עליך לעזוב את הארץ תוך שבועיים לאלתר".

בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה בה עסקינן, ולהלן עיקרי טענות הצדדים:

עיקרי טענות העותר:

א.         החלטת הביטול ניתנה לאחר שעניינו של העותר נידון בעת"מ 1126/04 וניתן במסגרת עתירה זו פסק דין בהסכמה.

ב.         העותר הוכיח כי מרכז חייו  היה במדינת ישראל, מה גם ולא הייתה מניעה פרטנית של גורמי הביטחון למתן המעמד. 

ג.          החלטת הביטול אינה מבוססת כלל, לא נסמכת על תשתית עובדתית, ההחלטה נובעת משיקולים זרים לא ענייניים, ניתנה בקלות דעת ובחוסר תום לב, ולא ניתנה על ידי הגוף המוסמך, ועל כן דין ההחלטה להתבטל.